להזמנת מאמרים

ההתמכרות לרשתות חברתיות היא התמכרות לכל דבר והיא לגמרי אמיתית

הפסיכולוגיה של הרשתות החברתיות: למה אנחנו אוהבים לשתף, להגיב ולכתוב

בעולם אידאלי, כולנו היינו "אוהבים" כל מה שאנחנו רואים ברשתות החברתיות. יזם אחד, בשם רמט צ'אולה, טרח לבדוק את זה ובנה סקריפט שאהב כל תמונה שעברה בפיד האינסטגרם שלו.

  • הוא הגדיל את העוקבים שלו בכמות של שלושים עוקבים נוספים ליום.
  • הוא הוזמן לאירועים נוספים.
  • עצרו אותו ברחוב אנשים שהכירו אותו מהאינסטגרם.

הוא קיבל הודעה אחרי הודעה מחברים שעודדו אותו לפרסם יותר. הוא אמר שהם "נשמעו כמעט מתוסכלים, כאילו הם ייחלו למשהו שהם יכולים לאהוב בתמורה".

לפעמים נדמה לנו שאין חשיבות או השלכות לפוסטים וללייקים שאנחנו חולקים ברשתות החברתיות, אבל הם יותר חשובים מכפי שנדמה לנו. הפעילות ברשתות החברתיות הופכת אותנו לאנושיים. זוהי במה לטיפוח ההתמכרויות שלנו, מקום למצוא בו מה שאנחנו מחפשים, לכתוב כל מה שאנחנו רוצים, להפיג חרדות, ובטווח הארוך, זהו אזור כזה, שהופך אותנו למאושרים.

החומר הזה במוח, שגורם לנו כל הזמן לחפש ולחפש

ההתמכרות לרשתות חברתיות היא התמכרות לכל דבר והיא לגמרי אמיתית. היא מבוססת על שני כימיקלים שהמוח מייצר: דופמין ואוקסיטוצין. פעם, מדענים חשבו שדופמין זה חומר כימי שגורם לעונג במוח, אבל היום ידוע שדופמין גורם לנו לחפש, לחפש, ולחפש.

מה שמפעיל את הדופמין זה חלקי מידע קטנים, ורמזים לתגמולים שיכולים להתקבל, אם רק נאפשר את הפעילות הזאת שהמוח יודע שתגרום לו לעונג. חברתיות. המשיכה של דופמין לעונג היא כל כך חזקה, עד שמחקרים הראו שלאנשים קשה להתנגד לפוסט בפייסבוק או בטוויטר, יותר מכפי שקשה להם להתנגד לסיגריות ואלכוהול.

ואז יש גם את "כימיקל הכרבולים", הכירו את האוקסיטוצין

הוא נקרא כימיקל כרבולים, כי הוא משתחרר כשאנחנו מתחבקים או מתנשקים, או כשאנחנו קוראים או כותבים פוסט. כן. בתוך עשר דקות מהכניסה לרשת החברתית האהובה עלינו, רמות האוקסיטוצין יכולות לעלות עד 13%, רמה ששווה למה שחלק מהאנשים מרגישים ביום החתונה שלהם.

אוקסיטוצין מוריד את רמות הלחץ, מעורר רגשות של אהבה, אמון, אמפתיה, נדיבות – כל הטוב שמגיע עם רשתות חברתיות. אז עם כל הרגשות הגואים שנוצרים על ידי הפעילות ברשתות החברתיות, לא ממש קשה להבין למה אנחנו רוצים עוד.

אז מה היה קורה אילו:

בעולם מושלם, היינו מנצלים את הפסיכולוגיה של הרשתות החברתיות כדי להשיג לקוחות, לתת להם יותר ממה שהם מחפשים, וליצור מערכות יחסים מעולות, שמבוססות על צדדים שרוצים וצדדים שנותנים.

למה אנחנו מפרסמים, משתפים, אוהבים ומגיבים

עכשיו בואו נתעכב רגע על חלק מהפעילויות העיקריות שאנחנו מבצעים באופן מקוון, ונראה איזה מיתרים פסיכולוגיים מתעוררים אצלנו עם כל פעולה.

קןדם כל, זה לא חדש שאנחנו אוהבים לדבר על עצמנו

שלושים עד ארבעים אחוזים מכל הדיבורים שלנו, הם דיבורים על עצמנו. אבל המספר הזה קופץ לכשמונים אחוזים מהפוסטים ברשתות החברתיות, וזה המון!

למה? שיחה פנים אל פנים היא פעילות מבולגנת מהולה ברגשות. אין לנו זמן לחשוב מה להגיד, ואנחנו צריכים לדעת לפענח הבעות ושפת גוף. באינטרנט, יש לנו זמן לבנות יפה את מה שאנחנו רוצים להגיד, ובעיקר לעדן את המילים שלנו. במילים אחרות, אנחנו ממצבים את עצמנו כמו שהיינו רוצים להיראות.

התחושה שאנחנו מקבלים מההצגה העצמית המשופרת שלנו היא כל כך חזקה, עד שצפייה בפרופיל הפייסבוק שלנו הוכחה על ידי מדענים כפעילות שמגדילה את ההערכה העצמית שלנו.

תחשבו על זה: בגדים, משחקים, מוזיקה, הלוגו שבחרנו

עוצמת הרגש שאנשים יכולים לקבל מהמותגים האהובים עליהם היא מדהימה. באחד המחקרים, מדענים הראו למשתתפים שני סוגים של תמונות: הלוגו של מותג שהם אוהבים, ותמונות של בני הזוג והחברים הקרובים ביותר שלהם.

העוררות הפיזית של המשתתפים ללוגו הייתה עוצמתית כמו העוררות שהם חוו מצפיה בתמונות של האנשים הקרובים להם ביותר.

אז כן. מותגים הם חלק עצום ממי שאנחנו. ומה שאני לוקחת מכל הסיפור הזה, זאת המסקנה שכדאי לעבוד ממש קשה כדי להבין איך לעצב את המותג שלי ככה שהלקוחות שלי יוכלו להזדהות איתו. כי מותגים שגורמים לקהל ליצור קשר, יוצרים הזדמנות לעבור מהלייקים למשהו שנמשך.

עכשיו בואו ננסה להבין רגע למה אנחנו "אוהבים" ברשתות החברתיות?

אם אנחנו כל כך אוהבים לדבר על עצמנו, מה יגרום לנו לשתף משהו שמישהו אחר פרסם? שיתוף מידע הוא דחף שאנחנו מחוברים אליו בצורה קשה. רק המחשבה על שיתוף, מפעילה את מרכזי התגמול של המוח שלנו, עוד לפני שעשינו משהו.

פייסבוק, עם יותר משני מיליארד משתמשים פעילים בחודש, היא דוגמא נהדרת לפלטפורמה שבה אנשים אוהבים לאהוב. האמת היא שמאז שפייסבוק הכניסה את כפתור ה"אהבתי", אנשים השתמשו בו ביותר מ-1.13 טריליון פעמים, והמספר הזה עוד ממשיך לגדול.

אנחנו עושים את זה מכיוון שאנחנו רוצים לקיים מערכות יחסים

כשאנחנו אוהבים את הפוסטים שקראנו, ואוהבים זה את זה, אנחנו מוסיפים ערך לקשרים ומחזקים את הקרבה הזו.

אנחנו גם יוצרים אפקט הדדיות. אנחנו מרגישים מחויבים להחזיר לאנשים שנתנו לנו, אפילו בקטן. אנחנו רוצים ליצור איזון.

אפשר לראות את ההדדיות הזאת גם באינסטגרם

כשקבלת תג או הודעה ישירה, גורמת לכם להרגיש מחויבות לשלוח משהו בתגובה. בכל פעם שתקבלו התעניינות בפרופיל שלכם, סביר להניח שתרגישו צורך קטין להדדיות באופן כלשהו, בין אם זה על ידי שיתוף משהו בתמורה, הרשמה לרשימת דיוור, או כל פעולה אחרת שתיצור הדדיות מאוזנת.

מה הקשר בין סלפי, אימוג'י, ונוסטלגיה?

עד עכשיו רק גירדנו את פני השטח של מה שמעניין ומייחד רשתות חברתיות. עכשיו בואו נצלול לעומק של כמה תופעות מסקרנות, במונחים של שיווק.

שיגעון הסלפי

מבחינה היסטורית, צילומי דיוקנאות עסקו במעמד ובשליטה על האופן שבו הדימוי העצמי נתפס. היום דיוקנאות הם שיטה להבין מי אנחנו. סלפי הוא מושג פסיכולוגי שאומר שלעולם לא נוכל לראות את עצמנו באמת, כי אנחנו זקוקים לשיקוף שלנו מאחרים, כדי להבין מי אנחנו.

תמונות סלפי עובדות גם מכיוון שאנחנו שמים לב לפרצופים יותר מכל דבר אחר. תמונת הפרופיל היא המקום הראשון שהעין נמשכת אליו בפייסבוק ובאתרים אחרים של רשתות חברתיות. באינסטגרם, לתמונות עם פנים אנושיות יש סיכויים גדולים יותר ב-38% לקבל לייקים, ו-32% יותר למשוך תגובות.

הכוח של האימוג'ים ברשתות החברתיות

רובנו לא מודעים לזה, אבל אנחנו מחקים ביטויים זה לזה בשיחה פנים אל פנים. זוהי הדבקה רגשית, וזה חלק משמעותי מהאופן שבו אנחנו בונים קשרים. באינטרנט, אנחנו משחזרים את אותו אלמנט מכריע של אמפתיה באמצעות סמלים רגשיים ואימוג'ים, ויש קשר חזק בין שימוש באימוג'י לבין הכוח של הרשתות החברתיות.

ניתוח של יותר מחמש שנים ברשתות החברתיות מצא שאימוג'י הוא גורם נפוץ בקרב פעילי הרשתות החברתיות המשפיעים והפופולריים, ויש המון שיטות כיפיות לשלב אימוג'י בקמפיינים השיווקיים שלכם. מותגים כמו איקאה, קוקה קולה, ובורגר קינג, יצרו אפילו אימוג'י ממותג משלהם שהמעריצים שלהם יכולים לחלוק. והנה אנחנו מגיעים לקשר הנוסטלגי.

הנוסטלגיה של הרשתות החברתיות

לפעמים הרשתות החברתיות והחיים מתנהלים כל כך מהר, עד שאנחנו רוצים שהקצב יהיה קצת יותר איטי. כאן נכנסת הנוסטלגיה, והגעגוע לעבר יכול להוות אסטרטגיה מדהימה לשיווק מודרני חברתי.

הנוסטלגיה אוניברסלית בכל התרבויות, והיא נותנת לנו תחושה של קשר חברתי, רגשות של להיות נאהבים ומוגנים. התחושה הזאת גורמת לנו לחשוב אחרת על כסף. כשאנשים מתבקשים לחשוב על העבר, סביר יותר שהם יתנו כסף לאחרים והם מוכנים לשלם יותר על מוצרים.

אז אין צורך במאות שנים של היסטוריה כדי להשתמש בנוסטלגיה בפעולות השיווק שלכם

כל מה שאתם צריכים זה פרק זמן שבו קהל היעד שלכם ירגיש שהוא מתחיל להתגעגע למשהו שחסר לו, ובום! לתת לו בדיוק את מה שהוא צריך, בדיוק ברגע שהוא מחפש את זה.

אתם יכולים, למשל, ללהג על העבר, על השירים של אריק איינשטיין, על איך שפעם הכול היה יותר פשוט בלי הקדמה הטכנולוגית המבלבלת והמבולבלת, על איך שההורים שלכם עבדו קשה בשתי משרות והכינו אוכל והיו מאושרים, או על תומר דקל, שהציע לכם חברות בכיתה ד'.

זה יוצר אמינות אצל הקהל שלכם. זה מפעיל רגש כל כך עוצמתי, שאי אפשר לתאר אותו במילים. אנשים ירצו להתחבר איתכם ועם העסק שלכם, מתוך נקודה של חיבור רגשי. אמיתי. מה אני אומרת אמיתי, הם ירגישו שאתם "משלהם". קוראים לזה הזדהות, ובשיווק, אם לא יצרתם הזדהות, לא תמכרו כלום לאף אחד.

פחות על פסיכולוגיה ויותר על כתיבה שיווקית:

איך לגרום לאלוהי הגוגל להתייחס אליכם?

על קידום בפייס והמפץ הגדול

אהבתם? שתפו

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin